שירת הסירנה

אנשים שואלים אותי למה דווקא משמרת לילה , מה אני אוהב בזה. אוהב. מילה חזקה, ולהגיד שאני אוהב את העבודה שלי זה אולי משהו שאנשים אחרים אומרים על עצמם. מה כבר יש לאהוב בלנהוג מונית שירות, קו ששים ושתיים במשך חמש עשרה שנה? לילה אחרי לילה, תל השומר תל אביב עד מסוף רידינג וחזרה . מתחיל בשתים עשרה בלילה מסיים בשמונה בבוקר. להגיד שאני אוהב את זה לא קשור לעולם שאני בא ממנו. בטח שאמא ואבא שלי לא אוהבים את זה. תואר ראשון בפילוסופיה, תואר שני במדעי המחשב ופתאום הבן שלהם, "התכשיט", מעביר את חייו בלילות נטולי שינה. משיט מונית שירות בכבישים הריקים של הלילה התל אביבי -רמת גני. רמזורים אדומים, שאף אחד לא עומד בהם, מעברי חציה נטושים, ומונית חצי ריקה שמדי פעם נכנס אליה איזה בליין שרוצה להעביר לילה בתל אביב. ובאמת שאני עושה את כל מה שאני יכול כדי לשמור על מצב רוח טוב. איך אומרים האמריקאים פייק איט אנטיל יו מייק איט. חייך ואולי משהו טוב יקרה, אולי מישהו או מישהי גם בלילה הזה יחייכו אליי בחזרה.

יום אחד, חלמתי חלום. חלמתי עליי נוהג את המונית , קו ששים ושתיים. ובחלומי את ישנת בדירתך ההיא ברמת גן. ואז בחלומי ראיתי שחלמת עליי. וכשהתעוררתי שאלתי את עצמי האם זה באמת קרה? האם אני מופיע בחלומך כפי שאת מופיעה בחלומי? יום אחד פתאום באחת המשמרות הרגשתי שזה באמת קורה , הרגשתי אותך לידי, שמעתי אותך שרה בתוך ראשי. אני חושב שזה היה בדיוק איך שחציתי את צומת עלית. פתאום ידעתי שאת באמת , אבל באמת כרגע חולמת עליי, ואני שם ,כל כך קרוב אלייך, מרגיש אותך קרובה ממש. אז עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות, הטיתי את ההגה לכיוון שממנו נשמע קולך ומצאתי את עצמי פוגע באי תנועה , מוריד שלט של האט ותן זכות קדימה שבאותו הרגע קרע לגזרים את הרדיאטור והשבית את המונית ליום שלם. למזלי רק אני הייתי שם והמונית הייתה ריקה, אז הצלחתי להמציא איזה תירוץ על חתול שחצה את הכביש והפתיע אותי ובזכות זה לא פוטרתי.

אחר כך הבנתי שככה אני לא אוכל להמשיך. חברה של אמא המליצה על מישהו בפתח תקווה שנתן לי כדור פעם ביום אחרי ארוחת הצהריים. שאלתי אותו אם אפסיק לשמוע אותך שרה והוא אמר שאי אפשר לדעת כי לא תמיד ברור איך הכדורים האלו עובדים אבל זה הדבר הכי טוב שהוא יכול לתת ותוך שבועיים נדע. אחרי שבועיים ככה פתאום התחלתי משמרת לילה ואת הפסקת כמו בקסם אפל, הפסקת לשיר ולקרוא לי. הייתי אז משייט את המונית בלילות החשוכים וקולך לפתע נדם. ופתאום בתוך השקט הזה הרגשתי שהמונית שלי חוצה את הכבישים האלו ללא הסוף, שטה בים אורות ניאון, בשמיים חשוכים נטולי כוכבים וירח, ללא מצפן, ללא מפה וללא חוף מבטחים להגיע אליו. כי כל עוד היית שם ושרת לי ידעתי שיום אחד אפגוש אותך היכן שלא תהיי אבל כשהפסקת לשיר, לא הבנתי לפתע מדוע אני נמצא דווקא שם נוהג מונית שירות, קו ששים ושתיים, לילה אחר לילה במשך חמש עשרה שנים.

 הרי זו שירתך שהחזירה אותי לשם , זו שירתך שבזכותה הגעתי מחוף לחוף ובחזרה לילה אחר לילה. את היית לי כמגדלור , כתקווה. כל עוד שרת קיוויתי שיום אחד אפתח את הדלת ואת תעלי. וגם אם לא , שיום אחד שירתך תביא אותי אלייך. אבל מאז שהתחלתי לקחת את הכדור קולך נדם ואיתו הטעם לכל זה. לכל הדבר הזה.

אז הפסקתי לקחת אותו. את הכדור שהשתיק אותך. וכמו קסם אחרי שבועיים התחלתי לשמוע אותך שוב. שרה אליי

"אהובי שמע אותי שרה לך

בוא אליי, לכיווני

אז אוכל לעטוף את גופך בגופי

הנה אני כאן, הנה אתה כאן איתי

אוחזת בך, לעד אהיה איתך"

פעם אחר פעם כך חזרת לשיר אליי , ולפעמים כשאני שומע אותך שרה אני מתאמץ לחייך גם כשאני לא מרגיש בפנים כלום. כי אולי דווקא ברגע שאחייך את תעלי פתאום למונית ותחייכי אליי בחזרה . אני שומע אותך שרה, ואני יודע שגם לא תגיעי. יום אחד יהיה לי אומץ באיזו משמרת לילה אחת, פעם אחת, לעשות את מה שאני יודע שאני צריך כדי להיות איתך.,וכשהמונית תדהר במהירות לא אתפתה להגיע שוב כמו בכל לילה לתחנה . אלא סוף סוף אוכל אם אהיה מספיק אמיץ, להסיט את ההגה של ספינתי במפתיע ולפגוש אותך היכן שלא תהיי כדי שנוכל להיות ביחד לעד.