יום הזיכרון טייק 2

1.
מלחמת לבנון הראשונה. בהרבה מובנים הייתה זו המלחמה ששרטה בי הכי הרבה שריטות. בעיקר מבפנים. היינו חטיבת המילואים האחרונה שהתאמנה בצאלים ולכן בתמורה גויסנו ראשונים. כל מלחמה היא עסק מטונף אבל מלחמת לבנון הראשונה הייתה מטונפת במיוחד.
כאב הלב על מה שעוללנו לנופים היפים של הארץ המיוסרת הזאת, שפרצנו אליה כמו ההונים לאימפריה הרומית, כדי להגשים חלום הזוי של גנרל מזדקן לסדר את המזרח התיכון מחדש.

2.
את השיר כתבתי בזמן שהיינו באזור העיר צור. נדמה לי שמותר להניח שכל לוחם כתב בחייו איזשהו שיר שניתן לפרש כסוג של צוואה, אז גם אני.
חלפו השנים ועודני חי, למורת רוחם של כמה אנשים, אבל השיר חוזר אלי כל יום זיכרון כתמרור אזהרה. כעובדה שרירה וקיימת, שאף אחד לא ציווה לי את חיי במותו. וטוב שכך.

3.

כַּאֲשֶׁר אָמוּת בֵּין
קִירוֹת נוֹפְלִים שֶׁל סִמְטָה
אוֹ בַּקְּרָב בַּשָּׂדֶה הַפָּתוּחַ
וְאוּלַי בְּלַהַט הַמִּטָּה הַמִתְהַפֶּכֶת.
כְּשֶׁאָמוּת אֲנִי מוֹדִיעַ לְכָל חַי-
אֲנִי מְצַוֶּה לָכֶם אֶת מוֹתִי
וְלֹא אֶת חַיַּי.

חַיַּי הֵם שֶׁלִּי וְלֹא שֶׁלָּכֶם
וְאִם אֲנִי אֵינִי חַי אֶת חַיַּי,
אִישׁ לֹא יִחְיֶה אוֹתָם בִּמְקוֹמִי.
לָכֶן אֲצַוֶּה לָכֶם רַק אֶת מוֹתִי
מוֹתִי וְלֹא אֶת חַיַּי.

תִרְאוּ, אֵין בִּי שׁוּם חֲרָטָה
עַל חַיַּי, עַל מוֹתִי הַקָּשֶׁה
אוּלַי דַּוְקָא כֵּן, הָיָה בֶּאֱמֶת
קָשֶׁה לְהָבִין שֶׁאֶחָד הַמָּוֶת
וְרַבּוֹת וּמִסְתּוֹרִיּוֹת
הַדְּרָכִים לְהַגִּיעַ.

וְעוֹד מַשֶּׁהוּ -
אֲנִי מַכִּיר הֵיטֵב אֶת נְטִיַּתְכֶם
לְהִשְׁתַמֵּשׁ בָּנוּ בְּלִי לְכַבֵּד
אֶת זְכֻיּוֹת הַיּוֹצְרִים.
פִּתְאֹם אֶמְצָא עַצְמִי
מֻנְצָח בְּאֵיזוֹ חוֹבֶרֶת, אֶהְיֶה
קוּרְס מְזֹרָז לְאִמָּהוֹת שַׁכּוּלוֹת.
אַל תַּשְׁלוּ אֶת עַצְמְכֶם, אֵפוֹא,
שֶׁיְּרַשְׁתֶּם אֶת חַיַּי, כִּי
בְּמוֹתִי תִּמְצְאוּ רַק אֶת מוֹתִי
מוֹתִי וְלֹא חַיַּי.

כְּמוֹ בְּמַחֲזוֹר טֶבַע פִּלְאִי
יִזְרְמוּ לָהֶם חַיַּי לַעֲרֵמַת
מַעֲשֵׂי הַמֵּתִים בַּקְּרָב עַל הַחַיִּים
שֶׁצִּוּוּ אֶת חַיֵּיהֶם לַמָּוֶת
וְרַק אֶת מוֹתָם הוֹתִירוּ לַנִּשְׁאָרִים.

לָכֶן זִכְרוּ
בְּמוֹתִי צִוִּיתִי לָכֶם רַק
אֶת עֻבְדַת מוֹתִי -
אֲהָבוֹת שֶׁאָהַבְתִּי,
כִּשְׁלוֹנוֹת שֶׁכָּשַׁלְתִּי,
שִׁירִים שֶׁשַּׁרְתּי,
סוֹד קֶסֶם חַיַּי בְּמוֹתִי
שׁוּב לֹא יִהְיוּ לָכֶם
לְעוֹלָם.