היום שבו נבראה אהבה

בִּשְׁנַת מִינוּס שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים

בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת 

עוֹד לִפְנֵי הַקֶּשֶׁת, הַשָּׁמִיר וּפִי הַבְּאֵר

נִבְרְאָה הָאַהֲבָה. 

לֹא בְּדִבֵּר מְפֹרָשׁ

לֹא בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים

לֹא מִחוּץ

אֶלָּא בַּחֲשַׁאי הַיָּרֹק וְהַלַּח

שֶׁל עֲצֵי הַגַּן 

כְּשֶׁלְּפֶתַע 

תּוֹךְ כְּדֵי רִקּוּד הַהִוָּצְרוּת

הִתְבַּסְּמָה חַוָּה

לַעֲדֵי עַד

מֵרֵיחַ הֶעָפָר הַטָּרִי שֶׁלֹּא חָדַל

לִנְדֹּף מֵעֲלֵי הַתְּאֵנָה.

הִיא מַמְשִׁיכָה לְהִבָּרֵא מֵאָז

בְּכָל הָרְגָעִים כֻּלָּם

וַיְהִי אוֹר, וְאֹפֶל

וְהִיא מַיִם שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה

וְהִיא דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, וְעֵץ פְּרִי

וְהִיא מְאוֹרוֹת וּמֶמְשָׁלוֹת בַּלֵּילוֹת וּבַיָּמִים

וְהִיא כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה, וְהִיא פְּרִיָּה וּרְבִיָּה

וַיְהִי אָדָם 

וְאִשָּׁה 

וֶאֱלֹהִים

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ