תשליך

קבענו ללכת יחד לתשליך בפעם האחרונה. כבר תכננתי תחנונים, כאלה ואחרים שבסופי סופם נחזור להיות יחד. כבר דמיינתי את עיניו הקשות נפערות מעט כשמילותיי יעסו את את שרירי העין וירככו. האמת תחלחל דרכן מטה אל הלב. ואז בעודו רוצה לאחוז בשתי ידי, פניו יאמרו הכל בשתיקה עוצמתית.
יצאתי מביתי והתקדמתי במעלה מדרגות המקווה, בדרך למיקום שקבענו. ברקע, נוף של שמש שוקעת בין עצי יער עבותים והרוח נעימה ומברכת.
ראיתי אותו והוא ראה אותי ועיניו הכחולות רכות וחומלות, ידיו מונחות על לוח ליבו, מבקשות סליחה. ודווקא אני זו שמתקשה ועייני אש ולהבה, מבינות.
הוא ביצע תשליך ואני שתקתי, מוותרת גם הפעם על המצווה, כמו בשנה שעברה כשהכול התחיל.
כשסיים, ירדתי למקווה המים לאסוף את שהושלך אחוזת טירוף, ממענת להרפות, מחברת חטא לחטא, מטליאה שאריות שעד לא מזמן, היו חיי.

נכתב על-ידי
איילת .ב.
הדף נקרא 141 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי