חיי היוממים

המקום נראה שונה בלילה. שקט. קצת מפחיד. אחר. מוזר איך המקום שבו את מבלה שעות רבות כל כך מהיום שלך יכול להראות כל כך זר בחושך. חיי היוממים, אני מניחה. 

אני מודה שלהיות פה עכשיו לבד עושה לי צמרמורת קלה. כן כן, זאת אני, אותה אחת שמתגאה בזה שאין אשם שמכיר טוב ממנה את השטחים הנטושים של המקום הזה. טוב נו, אולי זה בגלל שקר. החולצה האחידה כבר לא מתאימה יותר למזג האוויר בלילות. החולצה האחידה כבר לא מתאימה יותר.

והרגליים חזרו לכאוב. והשיעול המרגיז לא עובר כבר כמה שבועות. אחד אמר שאולי זה רציני ושעליי לבדוק זאת. והפחד עדין שם גם הוא, לא עובר. ודמי עדין מותר.