נִקּוּד לְמַחְשְׁבוֹתַי
אֲנִי רוֹצֶה לְנַקֵּד אֶת מַחְשְׁבוֹתַי כְּמוֹ שֶׁטָּבַח מוֹסִיף פִּלְפֵּל. אֲנִי רוֹצֶה לְנַקֵּד אֶת מִילוֹתַי כְּמוֹ נַעֲרָה הַמּוֹשֶׁכֶת אֹדֶם עַל שְׂפָתֶיהָ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִפְנֵי אוֹתָהּ פְּגִישָׁה שֶׁאַחֲרֶיהָ כְּבָר שׁוּם דָּבָר לֹא יִהְיֶה אוֹתוֹ הַדָּבָר.
זֶה לֹא חָשׁוּב אִם זֶה צָרָה, קָמָץ אוֹ סָגֹל. כֻּלָּם עוֹשִׂים לִי מְשֻׁנֶּה, בָּרֹאשׁ וְגַם בַּפֶּה. מִתְגַּלְגְּלִים עַל הַלָּשׁוֹן כְּמוֹ טְעָמִים מִמְּקוֹמוֹת אֲחֵרִים רְחוֹקִים.
מַחְשְׁבוֹתַי. הֵן שׁוֹצְפוֹת לַכִּוּוּנִים ,לַתּוֹפָעוֹת. לוֹ רַק הָיִיתִי יָכוֹל הָיִיתִי זוֹנָה שֶׁל מִלִּים, שֶׁל מַחְשָׁבוֹת. מוֹכֵר אוֹתָן לְעוֹבְרִים וְשָׁבִים בַּחֲמִשִּׁים שְׁקָלִים בְּצֹמֶת אֲפֵלָה בְּלִי אוֹרוֹת. נוֹתֵן לַדְּבָרִים לְהִכָּנֵס וְלָצֵאת וּלְהַזְכִּיר נִשְׁכָּחוֹת , עָמֹק קְבוּרוֹת תַּחַת מַעֲטֶה שֶׁל שְׁכָבוֹת.
וְאַחַר כָּךְ לְהַנִּיחַ לְמָה שֶׁקָּרָה. לָמָּה שֶׁלֹּא הָיָה, לָמָּה שֶׁיָּכֹל לִהְיוֹת אֲבָל נִשְׁאַר כְּמוֹ נְקֻדָּה . לְנַקֵּד אֶת מַחְשְׁבוֹתַי, אֶת הַצָּרָה, הַקָּמֵץ הַסָּגֹל. כְּמוֹ צִיּוּר עַל קַנְוָס שִׁכְבָה תַּחַת שִׁכְבָה אַחַת בָּאָה וְאָחת נֶעֱלֶמֶת וּמָה שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נַשְׂאָר הֵן מִלִּים עַל דַּף. לְלֹא נִקּוּד, סתם כך.