יוסוף איז טייפינג
מוטיב החרדה היה קבוע בחיי. הלחץ שהרגשתי כשראיתי "Yussuf is typing..." לא היה זר לי. הוא לא היה זר אך גם לא חבר. הוא היה מוכר באותה מידה שצרחות השכנה הפרסית על ילדיה היו מורגלות באוזניי. פיטץ׳ גבוהה. כאב על הילדים. פס דק של עצב ואני סוגר את הויטרינה. צרות של אחרים.
Yussuf is typing... ואני יושב ומחכה. כוסס הציפורניים. הדלת נפתחה ואת הגעת. דיברת על הבוקר המזעזע שהיה לך ובאמת שלא עניין אותי. רק יוסוף אלוהים ישמור, מה יש לו לומר ולמה זה לוקח כל-כך הרבה זמן.
עניתי בכן ולא. הנהנתי אולי. אני הרי אלוף בלעשות את עצמי מקשיב. כך חשבתי לפחות. כשהרמתי עיני מהטלפון הוא עדיין היה typing והבית רעד מהדלת שטרקת.
סיפקתי תירוצים. אני חושב שכבר אז הבנת את זה. יוסוף, מילותיו שלא נאמרו מתקו לי מריח הבושם שלך. את זכרון שדשתי והוא ארץ לא נודעת.
הנסיעה לבית העלמין עברה עלינו בשתיקה. עברו עשרים שנים מאז. את לא יודעת שאלמלא המשאית ההיא יכול להיות שהיינו נפרדים והנה אנחנו עדיין כאן היום. יוסוף לעולם לא לחץ על איך שכותבים send בערבית.
את טובה אלי ואני עדיין עסוק בחלומות.
--
סיפור זה משתתף באתגר הכדור והוא בן 180 מילים בדיוק. הקלטתי את עצמי כותב אותו. ניסוי מרתק. צפו: