מלנכוליה
כותב #1518
23 ליוני 2023
·
דקת קריאה, 121 מילים
מלנכוליה
*
תמיד יהיו סיבות
להיות עצובים
אבל עצב הוא פריבילגיה
והאושר הוא לא מטרת החיים
אז אני לוקח את עצמי בידיים
ומנער את עצמי טוב טוב
שוטף את הפנים והעיניים במים קרים
מביט במראה לתוך הלבן שבעיניים
"יש לך חיים" אני אומר לעצמי
"עשה עכשיו בזמן שנישאר משהו טוב"
אני חושב על אבי ואימי
מול הרי הסבל והייסורים שידעו בחייהם
מעולם לא אמרו נואש
מעולם לא הרימו ידיים
לעולם לא וויתרו
לא לעצמם ולא עלינו
*
תמיד יהיו סיבות
להיות עצובים
אך אני לוקח עכשיו את הדמעות
וכותב אותם בשיר
אילולא הסבל
אילולא לא היינו בוחרים להקריב קורבן
כול יום מחדש
החיים היו חסרי כול ערך
אני קם כול בוקר
ומקריב את מה שאני יכול
ובלילה אני חולם שאני שם
עם סבתי וכול אהוביי ואוהביי
עוד יבוא היום
בו באמת לא תהיה ברירה
בו הלב יישבר ללא תקנה
ולא יהיה יותר מה להקריב
בסוף חיים עצובים ושבורים
שרק האלוהים יזכור
אך עד אז אני ממשיך
כי אין ברירה