ה"קהילה"-טרגדיה יוונית

וַּי אָפּוֹלוֹ, כַּמָּה שֶׁאַתָּה יָפֶה!
כֹּה מֵאִיר, חָזָק, נָאֶה.
רוֹמֵס תַּחַת גַּלְגַּלֵי אֵשׁ,
רְמַצִים עַשֵׁנִים שֶׁל מִי שֶׁדָּעֲכוּ לָהֶם מִכְּבָר.
זוֹהֵר וְדוֹהֵר אֶל הָאֹפֶק הַבִּלְתִּי נִמְנָע
שָׁם גַּם אַתָּה תִּשְׁקַע, תְּחְשַׁךְ וְתִשָּׁכַח

הֵי הֶרְמֶס, לְאָן אַתָּה כְּבָר עָף?
אַתָּה נַיָּד, הֲכִי נַיָּד, אֲבָל מַמָּשׁ לֹא מְמֻקָּם.
פַּרְפַּר יָפֶה עִם תֵּאָבוֹן שֶׁל זַחַל,
עוֹבֵר בֵּין פְּרָחִים אֵין קֵץ, אַף פַּעַם לֹא נוֹחֵת.
פְּרָחִים רָבִים בִּקַּרְתָּ וּפֵרוֹת אָיִּן
אַתָּה רַק שָׁלִיחַ - בָּא, נוֹתֵן, הוֹלֵךְ.
בְּלִי מַבָּט שֵׁנִי, אֲפִלּוּ טִיפּ לֹא מְקַבֵּל.

זֶאוּס, לְךָ יֵשׁ בַּיִת, מִשְׁפָּחָה סוֹעֶדֶת סְבִיב שֻׁלְחָן שֶׁל נְקְטַר וְאָמְבּרוּזְיָה.
עֲדַיִן שׁוֹמֵר עַל כֹּשֶׁר-שְׁרִירֶיךָ חֲסוֹנִים,
כִּי בַּלֵּילוֹת חוֹמֵק לְבִקּוּרִים בְּשֶׁקֶט, בְּתַחְפֹּשֶׂת.
כַּמָּה כֵּלִים יֵשׁ לְךָ לַטּוֹב! וְאַתָּה שׁוֹבֵר אוֹתָם בְּרִקּוּדִים כְּמוֹ אֵיזֶה זוֹרְבָּה.
אֵיךְ נִהְיֵיתָ כְּאָבִיךָ-זוֹלֵל אֶת עוֹלָלֵיךָ בִּגְלַל הַרְעָבוֹן.

מַקְהֵלָה:
שְׁמַע כְּרוֹן, אוּלַי תִּהְיֶה נֶחְמָד וְתַעֲשֶׂה אֵיזֶה מִבְצָע?
אוּלַי חָבֵר מֵבִיא חָבֵר, אוּלַי מְחִיר קְבוּצָה.
כָּל הָאֱלִילִים יְפֵי הַתֹּאַר עוֹד יִצְלְחוּ אֶת הַנָּהָר
אַחֲרֵיהֶם הֵם לֹא יוֹתִירוּ שׁוּם זֵכֶר, שׁוּם דָּבָר.

אוֹכְלִים וּרְעֵבִים שׁוֹתִים וּמִצְתָמְאִים,
חַיֵּיהֶם וּפָעֳלָם-זָהָב. נוֹצֵץ חֲסַר חַיִּים.
הַיֵּצֶר מְנַקֵּר בָּם לָנֶצַח כִּנְשָׁרִים,
הַסֶּלַע הַכָּבֵד שׁוּב מִתְגַּלְגֵּל וְשׁוּב יֵשׁ לֶהָרִים.
עֲבוּר הֹוֶה-הִפְקַרְתֶּם הֶעָתִיד,
עֲבוּר הַיֵּצֶר- אֲמִתּוֹת.
גּוּפוֹתֵיכֶם שַׁיִשׁ מֶסוּתַת
אַךְ עֵינֵיכֶם מֵתוֹת.