מגבת

את נכנסת למקלחת, המים קרים.

"הדלקת דוד? " 

את צועקת ואני מחייכת,

"כן קרציה, סבלנות".

המים הקרים סודקים את העור המחוספס שלך,

ואני נשאבת בזיכרונות חמים, כאלה שמציפים את החדר ואני נחנקת.

"בגללך אהיה חולה!" את אומרת ואני בוכה משמחה. 

נזכרת בכל הרגעים שהתאספו לשעות של אכזבה מלווה תסכול, 

"תביאי לי מגבת בבקשה".

את אומרת בקול רגוע ומפונק שהתרגלתי אליו מזמן.

אני מביאה לך כי אני לא רוצה שתתקררי או תבכי,

כי בכית מלא שבוע שעבר כשאמרתי לך שאני רוצה לטוס מפה,

להיזרק על חוף בקאריביים לשתות מלא מרגריטות,

ואת נרדמת על הציפית שהבאתי מדודה אסתר, זו עם הצבעים הדהויים 

שאהבת כשישנו אצלה והתעקשת שארים לה אותה כי ממש אהבת אותה.

"אני עדיין מחכה למגבת" את אומרת ואני נזכרת, כמעט שכחתי. 

אז אני מביאה לך מגבת פנים קטנה כי הגדולות במייבש.