מרים

ותגדל מרים בבית אמה יוכבד ותיפ, ובביתה אחיה פועה כל הימים כשיה קטנה. אהוב אהבה אותו כבבת עינה..כלתה נפשה לאביר נעורים שיישאנה לו לאשה וייקחה מבית אמה. וזה התבושש מבוא.                                                        ותשב משמימה בביתה ויכוף צווארה מצער כאגמון הערבה.            ויהי היום ופרעה הורה לכל בני ישראל "כי הבן הילוד- היאורה תשליכוהו פן ירבה ויפרוץ במצרים" ויהי לנוגש לעם היושבים בה.              יושבה יוכבד אבלה תחת עץ התאנה וכולה נהי ומרורים באומרה "הייעשה דבר כזה במצרים? הן הייתה זו ארץ זבת חלב ודבש? הנסכין לארץ אחרת?                                                                              חפשה ודרשה בספר דברי הימים ותמצא כי קדמונים בנו תיבת גומא בימי המבול וכך נצלו מהפכם לצייה שוממה. ותאמר בלבה: "זאת אעשה לבני הקט" ותיקח תיבה קטנה ותסך דפנותיה בשמן ותצפנה בגומא ותשם אט את בנה הילוד הרך ביאור ובלבה תפלה" כי יעשה עמו אלוהים חסד ויצילהו מיד הנוגשים ולא יטבע כי אם חי? ומרים דאגה עמוקה קיננה בלבה ,עמדה בסתר בין שיחי היאור הגבוהים לראות היטבע אחיה, אם לאו. ויוכבד הייתה כבדת פה וכבדת לשון, על כן ציוותה את בתה מרים לעמוד מנגד ולראות את פני הדברים. והנה היום בו פוקדת בת פרעה את מי היאור לרחוץ בו את גופה הענוג ועמה נערותיה. ותרא לפתע את התיבה שטה במורד הנהר. ויקפוץ בה לבה ותירא פן תטבע לעיניה. ותאמר לנערותיה: "הבו לי תיבה זו ואתבונן בה ואראה, האוצר צפון בה אם לאו." בשמעה את בכי הקט ובראותה את מראה גופו הרך ויימס לבה בקרבה לאהבה אותו. ותתאווה לאמצנו ללבה ולקחתו לביתה לארמון להיות לה לבן.. ותגח פתע מבין השיחים מרים ובמתק שפתיים אמרה :"גם מינקת טובה אביא לגברתי, אם תצווני" הנידה בת פרעה בראשה הנישא מעלה ל"כן, חפצה אני בילד"                        ותרץ מרים להביא את אמה יוכבד להיניק את בנה משה בבית פרעה. ושאר הדברים הלוא הם רשומים בספר דברי הימים.