הבניין שלנו

בבניין המתפורר שלנו יש ארבע קומות,

במשך הזמן כל הצעירים עוזבים,

נשארים הזקנים,

אני צופה בזמן שהם מתים בו,

גם אני רוצה לעבור מכאן אבל אין לי כסף,

השכן ממול חזר בתשובה,

וכל ערב שבת אני שותה ערק ושומע אותו שר את המזמורים החסידיים,

הוא מברך את מלאכי השרת,

אבל הם לא שומעים,הם בקומה הראשונה מחכים לאברהם,

זקן בודד וחרש שמתעקש לחיות,

גם הוא לא שומע אותם,

הם יושבים לו במסדרון,כאילו שמחכים לרופא או רכבת,

אני כבר לא יודע מי שומע,

הערב מתעקש לעטוף,

הרי הגליל נראים מהחלון,

חלת השבת מתחננת לברכה,

מחר שבת, מחר שבת, מחר שבת,

בבניין המתפורר שלנו יש ארבע קומות,

אי אחרון מסביב לים הבניינים החדשים,

מלאכי השרת מחכים לאברהם,

הבניינים מחכים לנו,

אלה ואלה ממתינים שנעלם,

בסבלנות אצילית ובשתיקה איומה,

זה הרי הכי נורא ככה.