טקסים קדושים

הוועדה חיכתה לשעון שיציין את השעה אחת עשרה.

כשהמחוגים נעמדו על שעה זו, הניח הפקיד את חותמת העץ על השולחן, ומבטלת הנשק פרקה את אקדחה, מביאה קליע אחד לאשת העסקים וקליע אחד לחשמלאי. השניים עטפו את הכדור באגרופים והתבוננו בבעל הבלורית, שישב ודקלם תמיד שיר אחר: "עונה מתחלפת/ברווזים בוכים באגם/הרועה הקטנה מתייפחת." כולם צחקו, מהשיר שבחר לדקלם. אשת העסקים חייכה אליו - "אתה לא יודע לכתוב שירה, תמשיך לקחת מהמגזינים. אולי תשתפר יום אחד."

ובעל הבלורית העביר יד בשערו, מהנהן. "אנחנו יכולים להתחלף, אם יש לך שירה שהשתקן יאהב."

היא הנהנה. "נדבר אחרי הישיבה."

הם חיכו להמשיך. כולם קמו, התחלפו במקומותיהם, העבירו לבעל הבלורית את הקליעים, שהתיישב במקומו החדש והניח אותם על השולחן, אחד לצד השני." השתקן ידע להרוג במבט. ותמיד מבטו היה נעוץ בשולחן הישיבות הגדול, אם הטקס התנהל כראוי. והישיבה החלה לאחר מכן, כאשר הצמיד השתקן את ידיו וחייך חיוך רחב, "הישיבה תתחיל עכשיו."

*

באחד מן הבקרים הטקס השתבש. החשמלאי הפיל את הכדור על הרצפה. אשת העסקים התכוננה לדקלם את השיר שלה בפני השתקן, אך כששמעה את נפילת הכדור החסירה פעימה.

כולם עצרו במקומם. או אז הרים השתקן את עיניו מהשולחן ושאל -

"מי הפיל?" כשאף אחד לא ענה הוא קם מהכיסא. "מי הפיל?"

וכשלא נענה, הלם באגרופו על השולחן וסקר במבטו את כלל הנוכחים. חמש דקות קצרות שחלפו הותירו את שולחן העץ מכוסה בדם. עובדי הניקיון נכנסו עם מברשות הצבע כדי לכסות את כתמי הדם על הקירות ולפנות את הגופות.

רק בעל הבלורית המשיך לשתות את הקפה שלו, כי עשה עסקה עם השתקן. "מזלך שאני שותה קפה בלי חלב."