הכתם של יואב

רוברט יעקובנקו 

יואב חשב, ששיניו מלוכלכים כל כך ופיו מלא צחנה. אין לדעת מדוע בעצם. כשהלך ברחוב ,הבל פיו לא הפריע לאיש. כשנפגש עם חבריו יישב קרוב קרוב , ואיש מהם לא התלונן ולו פעם אחת על ריח נידף ממנו, או מכל אחד אחר לצורך העניין. אפילו כשנישק את חברתו, רותי, החזירה זו בנשיקות עמוקות אף יותר. 

עכשיו, כשאנו מודעים לחוסר הפרופורציה שבין הברנש לסביבתו, הולך הוא הלילה אל חדר השירותים. יואב מסתכל על עצמו במראה הנקייה. הוא מביט על פניו המגולחים למשעי, ועל שיערו הקצר. "אני מאוד נקי ומסודר, מסודר עד כדי כאוס" אומר לעצמו יואב ,תוך כדי שהוא מתרחק ומתקרב אל השתקפותו. דבר זה הוביל לקצב ריקוד, עם משתתף אחד נחמד.

המחשבה שתנועות אלה מוזרות ביותר עברה בראשו, ויואב השתלט על עצמו . הוא מרים מברשת ומשחת שיניים. מורח בעדינות את המשחה על המברשת ופותח את פיו למראה. וראו זאת פלא!, בכל זאת הייתה סיבה לחששותיו של יואב, אם כי הסיבה קטנה. על שינו הימנית קדמית נראה כתם בגוון שחרחר עד חום.

נוהם יואב בשביעות רצון, כמי שפענח איזה תעלומה מסובכת מאין כמותה. שם את קצה המברשת בדיוק על הכתם. ידו מתחילה להסתובב ולהסתובב, המשחה הפכה לקצף שצף. התנועות כה מהירות, עד כי לא שם לב והמשחה מתערבבת בצורה מושלמת על הכתם. הכתם יצא ממקומו, וכיסה את כל פניו של יואב ,עד שלבסוף נראה כאילו גידל זקן.

אך הדבר המפחיד מכל נמצא בשורות הבאות. יואב קופץ במקומו בבהלה, ממשמש את פניו, שעתה מלאים בזקן נוזל. מסתכל טוב טוב בעינו המשתקפות, וחיוך שטני עולה על שפתותיו.

לא הספיק להגיב על תנועה בלתי רצונית זו, גופו של יואב שלנו עלה למעלה ולא הפסיק להתהפך במהירות בלתי ניתנת לתיאור. החדר  הסתחרר אף הוא, כקרסולה חסרת שליטה. יואב פלט צווחה אחת או שניים, גופו השתרג בזרימה מוחלטת אל תוך המראה. בתוך המראה ,יואב עבר דרך השתקפויות שמש חזקות ,שסנוורו את עיניו עד שחשיכה כיסתה את השמש ,וברקים ריצדו לנגד פניו שכוסו בידיו.

כשגופו של יואב נחת ,הוא היה לבוש בבגדים שקטנים עליו בכמה מידות, והוא חש במשטח מחוספס תחת ישבנו. החלל שבו נמצא היה חשוך למחצה ולקח לו כמה דקות להתרגל לשדה ראייתו. הוא החל לזוז ,אך הבגדים הקשו על תנועתו. כשהבין זאת ,החליט לנצל את חוש המישוש. הוא קיפל את גבו פנימה והגיע עם היד למשטח. חש כמו שטיח מרופט ,אך עדיין שלם. יואב סובב את ראשו, עיניו כבר התרגלו לחצי החשיכה, והוא זיהה אובייקטים כמו ארון בגדים וחלון שתריסיו סגורים למחצה ולבסוף מיטה שעליה שוכבת אישה מבוגרת.

ברק הופיעה בשמיים, מאיר את החדר לשניות ספורות, האישה התחילה לדבר:" הגעת יואבי? ,זה אתה?". יואב הביט מופתע מהקול שהיה מוכר לו ,הוא ענה בטון רשמי קצת: "כן, זה אני". קולו היה גבוה מהמצופה ,פניו הביעו סלידה מהקול שהפיק. "כמה טוב לשמוע אותך שוב, אני זוכרת ,היית בא והיינו נהנים ביחד". יואב היה מבולבל כעת לחלוטין. "כן, עכשיו אני נזכר, איך היינו נהנים?" האישה חייכה ,ובמחיאת כף התריסים גילו את השמיים, שהתמלאו עננים כבדים .רעם בודד נשמע ואחריו ולאחריו סדרת ברקים הופיעו לנגד יואב.

כח לא ברור, לא באותו זמן ,ולא עכשיו השתלט על גופו של יואב. בגדיו הקטנים ירדו ממנו, ואותו כח העמיד אותו על אדן החלון. למרות שהייתה זו שעת ליל מאוחרת, הרגיש חום עוטף אותו ,ורגליו היו מאוזנות .יואב תפס יציבות ושלח יד אל אעבר השמיים. האישה הסתובבה לעברו, מביטה כיודעת מה שעומד להתרחש. השמיים התערבבו בידו של יואב, הוא הפנה את מבטו אל האישה ,וזאת הנידה בראשה כאומרת ששום סכנה לא צפויה לו.

            להפתעתו, הוא חש הנאה ממגע שמיים שחורים על ידיו. לא היה אכפת לו , להתלכלך, להיות המלוכלך באדם!. נשמעו עוד שלושה רעמים, והשמיים קיבלו צורה של יד גדולה . היד הגדולה תפסה את יואב. יואב ערסל את גופו, ותוך עצימת עיניים ידע גם הוא מה עומד להתרחש, על אף שזה נוגד עקרונות מציאות שלא כפופים לסיפורנו זה.

            האישה נשכבה שוב על הגב, היא הזיזה את כותנת הלילה, והשמיעה קולות של שביעות רצון. גופה התמתח מעלה וירד כגלים בזרם. יד השמיים שהחזיקה את יואב הגיעה לרגליה. ללא שום מאמץ ,יואב נכנס בין רגליי האישה. יד השמיים התפרקה אל אעבר הרצפה ,השאריות התפוגגו לאיטם, והשמיים הצמיחו גוש חדש לחלוטין .האישה סגרה את רגליה ,סידרה את כותונת הלילה והצליחה להיכנס לשינה שאליה היא יחלה כל כך הרבה שנים.