געגועיי לחלל
בזמן האחרון אני רוצה ליסוע לירח. זה אלון מאסק עם כל החלליות שלו. זה הקורונה. זה הילד שלי שנהנה מסיפורים על החלל. זה האנשים ברחוב שזורקים שקיות ומגבונים בכל מקום, טינופת טינופת ביפו וחולון.
רוצה לברוח מהם, מהזוהמה וחוסר האיכפתיות. רוצה לברוח לחלל.
זה הדימוי הזה של המסע - החלל האינסופי, מקום שבו אפשר לרחף קצת ולהיות קלילים סוף סוף ולנסות להגיע לעולם חדש, טוב יותר.
״אני לא נושם״ אמר ג׳ורג׳ פלויד וככה הוא הלך.
ואני פה, אם לא תהיה לי תקווה זה כאילו ויתרתי על האטמוספירה.
סְלָח נָא לָנוּ, כִּי שְׁגָגָה הִיא. כָּל מַה שְׁעָשִׂינוּ הָיָה לִכְבוֹדְךָ עַל פִּי מִנְהָג הַמָקוֹם.
אָנוּ פּוֹטְרִים אוֹתְךָ מִהֶיוֹת חָבֵר בְּכָל חֶבְרָה אוֹ אֲגֻדָּה אֵיזוֹשֶׁהִי.
לֵךְ בְּשָׁלוֹם וְתָּנוּחַ עַל מִשְׁכָּבְךָ בְּשָׁלוֹם, וְתַּעְמוֹד לְגוֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָמִים.
הְיֵה נָא מֵלִיץ טוֹב בְּעַד מִשְׁפָּחְתְךָ וִידִידֶיךָ,
וְחַיִּים וְשָׁלוֹם יִהְיֶה לָנוּ וְלְכָּל יִשְׂרָאֵל עַד הָעוֹלָם. אָמֵן.