אנחנהולעם (Мыр)\דניאיל חארמס

לכל מה שראיתי ,קראתי חלקים מהעולם. התבוננתי בתכונות של חלקים אלה, ומהתבוננות בתכונות החלקים , עשיתי מדע. אני הבנתי, שיש תכונות חכמות, ותכונות לא חכמות באותם החלקים עצמם. אני חילקתי אותם, ונתתי להם שמות. ובהתאם לתכונותיהם, חלקי העולם היו חכמים ולא חכמים.

והיו חלקי עולם כאלה, שיכלו לחשוב. וחלקי עולם אלה , הסתכלו על חלקים אחרים, ועליי. וכל החלקים היו דומים זה לזה ,ואני הייתי דומה להם. ואני שוחחתי עם חלקי עולם אלה.

אני אמרתי:"חלקי הרעם"

החלקים אמרו: "פוק הזמנים."

אני אמרתי: "גם אני חלק משלושת הסיבובים."

החלקים ענו: "אנחנו הרי נקודות קטנות."

ופתאום הפסקתי לראותם, ואחר כך גם חלקים אחרים. ואני נבהלתי שהעולם יתרסק. אך כאן הבנתי ,שאני לא רואה את החלקים במחולק, אלא רואה הכל בבת אחת. בהתחלה חשבתי שזה שום דבר!. אך אחר כך הבנתי, שזהו העולם , ומה שראיתי מקודם, לא היה עולם. ואני תמיד ידעתי מהו העולם , אך מה שראיתי מקודם , אני לא יודע עד עכשיו.

ובהעלמות החלקים , הפסיקו תכונותיהם החכמים בחוכמתם, ותכונותיהם הלא חכמים, הפסיקו באי חוכמתם. וכל העולם חדל מחוכמתו ומאי חוכמתו.

וכשרק הבנתי, שאני ראיתי את העולם , כך הפסקתי לראותו. נבהלתי מהמחשבה שהעולם התרסק. אך בזמן שחשבתי כך , הבנתי שאם העולם היה מתרסק , כבר לא הייתי חושב כך. ואני הסתכלתי אחר שלום אך לא מצאתיו.

ואחר כך, גם להסתכל לא היה לאן. ובעת ההיא, הבנתי שכל עוד היה לאן להסתכל- היה מסביבי עולם. וכעת, אין אותו. יש רק את עצמי.

ואחר כך הבנתי

שאני הוא העולם

אבל העולם לא אני

אם כי באותו זמן, אני עולם

והעולם לא אני

ואני עולם

והעולם לא אני

ואני עולם

והעולם לא אני

ואני עולם.

ויותר לא חשבתי דבר.

דניאיל חארמס ,30 במאי .1930.