לא מספיק

"אם יכולת לבחור כל כוח-על בעולם, מה היית בוחרת?" הוא אמר בעודם שוכבים על החול ומסתכלים לשמיים.
היא ניגבה התחלה של דמעה ואמרה: "לשלוט ברגשות שלי"
זה גרם לו לצחוק. "זה לא באמת כוח-על. מה עם לעוף?"
"מה יעזור לי לעוף? הדמעות שלי יהפכו לקרחונים קטנים"

היא לא ידעה איך הגיעה למצב הזה שכל משפט יכול לגרום לה לבכות. היא צריכה הסחות דעת מידיות וכשזה לא קורה המחשבות רצות.
זה לא תמיד משהו מוגדר. לא איזה זיכרון עצוב או מחשבה מדאיגה. לפעמים הלבד, חוסר המטרה, כבר עושה את שלו.

"את צריכה להעסיק את עצמך יותר. אין לך תחביבים?"
'תחביבים?' היא חשבה לעצמה, מתחרטת שלא אספה כמה כאלה במרוץ השנים. לפעמים נראה לה שלהתחיל למצוא תחביבים בגיל 25 זה מטומטם.

"תעשי קצת ספורט, זה טוב לנפש"
"לנפש שלך אולי" היא אמרה והתיישבה במקום.

זה לא שהוא טועה והיא יודעת שהוא רק מנסה לעזור, אבל הוא לא מבין אותה. 'לא באשמתו', חשבה לעצמה. לרוב היא לא מבינה את עצמה.
הוא באמת היחיד שיכול לגרום לה לחייך. היחיד שמצליח.
אבל זה לא מספיק. זה אף פעם לא מספיק.