הילד של כולנו

ההורים אשר שכלו יקיריהם

אשר לבשו מדים

תמיד חשבתי שהסבל שלהם פחות קשה 

כי יש להם את מי להאשים

אבל נראה שבכעס כבוש הם דומעים וזוכרים

בכסא השמור מול השירים בטקס,ביום השידורים

כי על הצבא לא כועסים

הוא הילד של כולנו, הצבא 

נכתב על-ידי
שי רף
הרוח שבאה מהים ליטפה את הפנים שלי. אהבתי להריח את מעקה הברזל של המרפסת שלנו כשהייתי מביט מערבה אל הנוף של תל אביב, מעל שדה החרציות האינסופי שנמתח עד לשיכונים של יפו ד' והגגות עמוסי דודי השמש המנצנצים , הלאה אל דרום העיר ועד קו הים הדק והכחול שבאופק. ובימים הבהירים אהבתי להשקיף ולמצוא את הבנין הכי גבוה שם הרחק, ולקרוא דרך עיני המתאמצות את הכתובת שהתנוססה לרוחב קומתו האחרונה - ''מגדל שלום מאיר''
הדף נקרא 21 פעמים
אהבתי חיבבתי
תגובה אחת
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי