הזעת יתר

צחי היה בן אדם מזיע. היו לו שיניים לבנות צחורות, שיער שטני מלא, יחסית לגילו, ועינים כחולות גדולות. הייתה לו גם גומה בסנטר שהוא ממש אהב. אבל הוא היה מזיע. תמיד. אפילו שישב על הכורסא וסתם חיפש סרטים בנטפליקס. שהוא היה אוכל הוא היה מזיע, מזיע לתוך הקנדי קראש. קיץ או חורף, שני עיגולי זיעה היו מעטרים את חולצתו מתחת לבית השחי. הוא היה מזיע שהיה עושה את סיגי, מטפטף על השדיים המושלמים שלה. סיגל היתה דיילת אל -על עם הגוף הכי סימטרי שהוא ראה. הוא שאל אותה פעם אם היא עשתה ניתוח והיא אמרה שלא. זה לא הפריע לצחי שהוא מזיע אבל אנשים התחילו להתרחק ממנו. הוא היה מנגב את הזיעה מהמצח עם היד ומורח בבגד. אנשים נגעלים מדברים כאלה. כשהחבר'ה מהעבודה היו יוצאים לארוחת צהרים באיזור התעשיה שליד המשרד, הם תמיד רצו שהוא ינהג באוטו שלו, כי אף אחד לא רצה מושב רטוב באוטו שלו. כאילו פירורי הבמבה משנת 2014 של הילדים שלהם והנעלים המסריחות שלהם מהאימון של הבוקר לא דוחים. דווקא לסיגי זה לא הפריע. היא חשבה שככה הוא בוכה ותמיד חיפשה גבר רגיש. יום אחד היה מקום פנוי על המטוס לתאילנד והיא סגרה להם כרטיסים. ככה ספונטני. צחי חשב שהוא מת שם. הוא הזיע איזה 5 ליטר זיעה כל יום מהלחות. ברחוב בבנגקוק אנשים הסתכלו עליו מוזר. הוא היה סחוט מהזיעה של עצמו.
יום אחד כשחזר הביתה מהדרינק עם מושיקו, הוא ראה שעל השיש מונח דף צבעוני. זה היה פלייר לניתוח נגד הזעת יתר. הוא הרגיש איך עלבון עולה מאמצע הבטן ,דרך הסרעפת והגרון ישר לרכות והולם בו. סיגי נגעלת ממנו. הוא כבר חשב איך הוא מעיף אותה קיבינימאט. לא רוצה, לא צריך. אישה צריכה לאהוב את הגבר שלה כמו שהוא. אף אחד לא מושלם. הוא ישב על הספה הירוקה, ספוגת הזיעה שלו וחיכה לה שתחזור מהטיסה שלה לרומא. בטח הזונה הבוגדנית עושה את כל הטייסים שם הוא התחיל לחמם את עצמו. ולהזיע. הוא בחיים לא הזיע ככה. ממש התאדה. במחשבות על השיחה התרוצצו לו בראש, לקח עוד שאיפה מהמשאף שלו, הוא ישב במינימום תזוזה ועדין הזיע. כשסיגי נכנסה היא קראה: צחוש? אתה בבית? בובי? אבל הוא לא היה. רק שלולית ענקית על הרצפה שליד הספה הירוקה.