חוף וחלוקי אבן

ג'ון בירטויסטל

פרס אריק גרגורי 1975

חוֹף וְחַלּוּקֵי אֶבֶן

כְּשֶׁמִּשְׁפַּחְתֵּנוּ הָיְתָה צְעִירָה

וְהַיְּלָדִים הִתְרוֹצְצוּ עַל הָאֲבָנִים נִמְרָצִים כְּגוּרִים

שִׂחַקְנוּ מִשְׂחָק

הִתְפַּצַּלְנוּ לְכִוּוּנִים שׁוֹנִים

וְחָזַרְנוּ עִם חַלּוּקֵי אֶבֶן שֶׁלִּקַּטְנוּ.

שַׂמְתִּי לֵב שֶׁהַמְּבֻגָּרִים בּוֹחֲרִים אֶת הָאֲבָנִים

שֶׁהַיָּם לִטֵּשׁ בְּמֶשֶׁךְ עִדָּנִים

מַחֲלִיק לִכְדֵי עִגּוּל חָלָק כְּדֵי שְׁלֵמוֹת .

בְּעוֹד הַיְּלָדִים לִקְּטוּ אֶת הָאֲבָנִים הַגְּרוֹטֶסְקִיּוֹת

הַלֹּא סִימֶטְרִיּוֹת וְהַסְּדוּקוֹת

שֶׁהָיוּ בָּהֶן חֹרִים מַצְחִיקִים שֶׁנִּתָּן לִתְחֹב לְתוֹכָן אֶצְבָּעוֹת

שֶׁהָיוּ לָהֶן פְּנֵי שַׁחַף אוֹ כֶּלֶב.

וְכָעֵת שֶׁאֲנִי מְשׁוֹטֵט בּוֹדֵד עַל פְּנֵי הַחוֹף

בֶּאֱמֶת קָשֶׁה לִי לְהַחֲלִיט

אֵיזוֹ בְּחִירָה הָיְתָה הַבּוֹגֶרֶת יוֹתֵר.