עצה בכחול ואדום

רוברט יעקובנקו 

על המיטה התפזרו קצוות שיער , חלקן שלי ,חלקן של נטשה. בזמן שהפלחים שלה היו מופנים אליי, והיא הייתה עם פנייה לזין שלי , ידיה אוחזות באופן בוטח יותר משלי ,ניסיתי לעצור את הגמירה כשנזכרתי ברכב האדום שחונה בחנייה שלי.

פניי היו עמוק בין הפלחים שלה ,כשהשמעתי מתוכם נהימה חזקה, ואחריה באה הגניחה שלה. גניחה חזקה , שופעת הנאה. הזין שלי השפריץ ,היא  נשכבה לצידי ,בזמן שאני מנקה את הגוף מהשאריות . היא הסתכלה עליי במבט חקרני, גבותיה היו מכווצות  מעט, אני הבעתי מבט ספק הססני ,ספק רוצה.

" חשבת על הזקן ההוא, אני יודעת" נטשה אמרה, בשמץ יוהרה.

"למה שאחשוב על זקן, כשאני איתך?" עניתי בתהייה

נטשה שמה עלייה את החזייה, התעסקה איתה מעט. " אתמול ראיתי אותך ,מסתכל סביב ,וכשהיית בטוח שריק, ירקת על שמשמת הרכב שלו.

"באמת נטשה, אין לך מה לעשות" אמרתי כשאני מכסה את הזין שלי בשמיכה, מנסה להשמיע נחירת בוז.

"לא , ולך יש", אמרה נטשה , לאחר שהחזייה כיסתה את שדייה, ואצבעותיה הקישו על החזה שלי בקצב של מצעד צבאי. זזתי קלות, ליטפתי חזרה את ידיה.

"שכנות טובה" מלמלתי

נטשה השמיעה גיחוך עם טון נעלב , "שכנות"?

הרי אנחנו שכנים טובים ,לא נטש'קה?

טי עם הנטשק'ה ,אני יכלה להיות אמא שלך. היא הוציאה לשון, וחיקתה דמות זקנה.

"רעיון לא רע." ליטפתי את פניה ,שהספיקו להתמלא קמטים, אבל לי זה לא שינה.

נטשה ניסה לנשוך את אצבעי, קמה מהמיטה בפתאומיות והלכה לכיוון המקלחת.

"תהיה גבר איליה, אלימות זה מה שאני אומרת." היא עשתה תנועת דריכת אקדח ונכנסה למקלחת.

למחרת, ראיתי רכב אדום ,של אותו זקן שטרם הגיע זמנו מחנה בטענה שהוא גם נכה. נכות בראש לא מגבילה אף אחד ,זה מה שאני חושב תמיד. הצצתי בחלונה של נטשה מהבניין . היא לא עמדה שם ,אבל היה נדמה שאני יכול לצפות במילים שלה חודרות את אוזניי. מילות גבורה, מילות חוכמה, מילות מלחמה.

והנה ,אני רואה  זקן נמוך, כיפה מעוכה על ראשו כמו שאריות פליטה של פרה. "סליחה ,אדוני!" צעקתי קצת , כדי שישמע באוזניי שעווה הסתמים שלו. הזקן פנה אליי באיטיות, פניו חמוצות ובראשו היה ברור שמתרוצצים מילים כמו קיפוח, לא יפה וכו' הלאה. 

"זה לא יפה מה שאתה עושה צעיר". 

"אין לך מסמכים אדוני, תכבד את המסמך"

הזקן ניפח את פיו ושיחרר יריקה ליד רגלי.

הרמתי קב אחד שלי, ודחפתי לו ישר בבטן, לפניי שהספיק להגיב.

כשהיה למטה, עזרתי לו להיות על רגליו , הצמדתי אותו לרכבו, ולחשתי "תזוז מהחנייה ,חתיכת חטיאר חסר תועלת" ולאחר מכן דחפתי לו מרפק בצלע.

הזקן , שצלע וניסה להשמיע קריאות עזרה הנהן בהסכמה. החזקתי אותו ,בזמן שהוא שלף מכיסו את מפתחות רכבו. נכנסתי איתו, הקביים לצדי, מכוונים אליו. הוא הזיז את הרכב. הורתי לו להישאר ברכב ,וכדי שיבין את רצינות הדברים, תקעתי לו מכה בצלעות עם הקב.

עליתי על רכב הנכים שלי, חניתי אותו בדייקנות ,באיטיות ,כדי שהזקן יראה ויבויש. הוא החנה במקום אחר ,יצא מרכבו ופנה אל כניסת הבניין המשותפת. איימתי לדרוס אותו, ולאחר מכן, הורתי לו לבוא לחלון הפתוח

"אם תעז לספר, חתיכת נכה במח אחד, לא יישאר לרכב שלך מי שיחנה אותה, ברור?!"  הנחתי לו סטירה ,הוא ייבב והסכים.

הבטתי שוב בחלונה של נטשה. היא עדיין לא עמדה שם, אבל אוחה שכן בי.