מקדש השבילים - חלק ג'

חלק א'
חלק ב'
חלק ד'
חלק ה'

למחרת התעוררתי עם מחלת ים קלה והתחרטתי על ליל השחיתות. היינו על גבו של לוויתן עצום מימדים. המקדש שלנו היה משורטט בלבן מבהיק על גבו השחור. מידי פעם הוא נשף מים מהנחיר העצום שהיה בעיגול המרכזי שלנו. המים היו סגולים כהים, והשמים ירוקים. השמש בערה בוורוד משונה בשמיים ולהכל היה ריח של אצות. קיווינו מאוד שהמארח היקר שלנו לא יצלול לנו לפתע אל מתחת לגלים הסגולים האלה. מאוד לא רצינו להיתקע בעולם הזה, באמצע ים סגול, מי יודע כמה קילומטרים מיבשה אם בכלל יש כזו כאן.

הפעם הזו הלכנו לישון באיזור הרחב, וקשרנו את עצמנו זה אל זה ברצועות המטפסים השטוחות והחזקות שהבאתי איתי בתיק. 

התעוררנו באמצע הלילה לראות אי קטן הולך ומתקרב אלינו. עליו עמד יצור עצום מימדים, אולי בגובה של בניין עשר קומות, עם קרניים כמו של אייל שנופף אלינו לשלום ביד אנושית וחייך אלינו מתחת לחדק הפיל הכביר שלו לאור הירח העצום והמלא שהאיר את דמותו ופניו. לא הספקנו לדבר איתו משום שרגע לאחר מכן מצאנו את עצמנו עומדים על אדמה מוצקה, חווים דיסאוריינטציה מהיציבות הפתאומית. 

השבילים שלנו היו עכשיו התקרות של קירות שיש אדירי מימדים שהוקמו בגובה רב מעל ים גדול. הם היו מין מבוך קטן באמצע מבוך גדול יותר, עצום מימדים של קירות/שבילים דומים משיש שהשתרעו עד קצה האופק בתוך האוקיינוס. העיגול שבמרכז היה מבנה עם תקרת כיפה ועמודים. משהו שנראה קצת יווני. והיה עליו שלט עם כיתוב בשפה לא מוכרת לנו. גם לא היינו לבד. איתנו על שבילי השיש הלבנים שעברו בהם עורקים אפורים וורודים, היו כמה עשרות של אנשים שחומים לבושים בצמצום שברכו אותנו בביישנות לשלום ולקחו אותנו לתוך הבניין שלהם. שם הם גרו כולם יחד. את שפתם המדוברת הצלחנו להבין לאחר זמן מה, כי היא הייתה קרובת משפחה לשונית של עברית. הם היו שבט שחי כך על השבילים מאז תחילת ההיסטוריה עד כמה שהם זכרו. אנחנו גם לא היינו המבקרים הראשונים שלהם. לדבריהם פעם בכמה זמן מופיעים נוכריים כמונו והם מנוסים כבר בטיפול בכאלה. 

באותו הלילה ישנו היטב במיטות נמוכות בחדר משלנו שהוקם במרכז העיגול ובבוקר נפגשנו עם המלומד שלהם. הוא סיפר לנו על כמה מהמבקרים הקודמים. אמר שלא כולם ברי מזל כמונו. חלק מגיעים אליהם פצועים מאוד, עם כוויות או נשיכות, או איברים קרועים או אפילו מתים. הוא נתן לנו להציץ בכתבי הקודש שלהם, המספרים על האל הגדול קומספה שהניח את שבילי השיש העצומים על הים חסר הגבולות, כדי שילדיו יוכלו לעמוד על קרקע מוצקה. הוא ניגן לנו בקונכיות הנגינה הגדולות שלהם, והעריץ את הגיטרה שלי. כששאלנו לשמו הוא נראה נבוך. ככל הנראה הם אינם משתמשים במלים כדי לכנות אלה את אלה בשם. זה נחשב בלתי מנומס. 

הוא הזהיר אותנו מהשבט השכן שלהם, שאיננו כה מסביר פנים כמוהם, ויש להם מערך זהה של שבילים בכפרם. אם נגיע אליהם מתישהו, עלינו למהר ולעמוד בתנוחה שהוא לימד אותנו המביעה כניעה ולעשות כל שיאמרו לנו לעשות. גם אם נצטרך לשרת אותם במשך כמה ימים כעבדים. כל אסטרטגיה אחרת עשויה לעלות לנו בחיינו. כבר קרה שהם אילצו אנשים כמונו לרדת מהמקדש. והאוויר בחוץ רעיל עבור אנשים מעולמות רבים. 

הודינו לו מקרב לב והשתתפנו בטקסים שלהם השמורים לאירועי ביקור כמו שלנו. נשארנו שם חודש שלם, ורוביאס התאהב באחת הילידות וליבו קצת נשבר כשבעשירי ליולי מצאנו עצמנו בקרחת יער קטנה בין עצים צפופים עם צמחיה עבותה.

מתוך חלק ד'

היינו מוקפים בעצים ובין העצים היו קופים גבוהי קומה לבושים בבגדי מעבדה. הם נראו מודאגים מאוד ואמרו לנו שהשתגענו ונדמה לנו שאנחנו עוברים בין עולמות כשבעצם אנחנו כל הזמן כאן, בהזיות פסיכוטיות.