קורונה בפריז - יומן בשלושה קולות #4

דורון גרוסמן
שבת 2 למאי · 2 דקות קריאה

 19.03.2020

יום 4 - או איך למדתי להפסיק לפחד, ולהתחיל לאהוב את הצרפתים.


לרשומה הקודמת         לרשומה הבאה


דיסקליימר: הכתוב מטה אינו תיעוד נאמן של המציאות. הוא בקושי תיעוד, ויותר סיפור ומקור לשחרור קיטור. ולגבי נאמנות- צריך לשאול את מאהבותיו. אין לקבל החלטות כלכליות או בריאותיות לפי הכתוב בו.
 




אחת ההשלכות של בידוד בצוותא, היא חוסר הבידוד.
אם קמתם על רגל שמאל היום, והעור שלכם מרגיש מתוח מדי (לא אמא, זה לא רק בגלל שאני משמין ולא עושה ספורט), אין חלל אחד בין הקירות הללו שיספק נחמה. אין איפה להסתתר, להתפרק. לתת למחשבות קצת לנדוד. אין פה דיונות.
כשכל הזמן נחים בבית, אין מנוחה נכונה.
המרפסת פתאום קורצת לכם. 
קצת מביטים למטה,
אל הרחוב,
הרחק מהקומה השמינית.
מספיק גבוה כדי להרגיש לא קשור.
מספיק נמוך כדי להבין שאתה לא בפסגה, 
אתה עדיין 
אוכל 
את 
אותו 
החרא 
כמו 
כולם...

אנשים רצים. 
הם תמיד עושים כושר, במיוחד ההוא שרץ יחף בפארק או ברחוב. אבל עכשיו נדמה שזה כל מה שהם עושים. ספורט זו סיבה מספר 4 (מתוך 4) שבעטיה מותר לצאת מהבית (כל זמן שעושים אותו לבד).
אבל הם מצחיקים אלו,
מעשנים כמו קטר אבל אוכלים ביו.
שותים כל היום, אבל עושים ספורט.
דוחפים שמנת, חמאה, קרואסונים ופואה גרא, אבל מפחדים מהשמנה, וזקנה.

אה, אולי הם צודקים, עכשיו כולם גם ככה סגורים בדירה. מיקרוקוסמוס של תסכול, אהבה ואושר. כולנו החתולים של שרדינגר. 

היה להם שוק היום. ראיתי תמונות. היה מלא, אנשים מתחככים גב אל גב. איזה כיף! יש תירוץ לצאת! (אוכל הוא סיבה מספר 2).
עם מסכות, ברור שעם מסכות. יש הוראות.
לא נוגעים במשטחים כי קורונה, אבל עדיין מפחדים מאויר צח, וקונים במאפיות.

מטוס בשמים, לפני יומיים עוד היו שניים לפחות בכל דקה נתונה, היום? אחד ביום.

הקורונה היא וירוס קפיטליסטי. בשונה מבן הדוד הרחוק האבולה, שהורגת את כולם באופן שוויוני, הקורונה מכוונת רק לאלו שמעמיסים על המערכת, שלא יכולים לחיות בלי עזרת המדינה. היא מכריחה אותנו להחליף את הישן בחדש, גם אם הישן עדיין עובד טוב. עוד יבוא מי שיבוא, עוד חודש, עוד שנה. ויזכיר שהיא היתה טובה לכלכלה, עודדה צמיחה.

יש מעט מכוניות ברחוב.
הנה אחת, ואן לבן. הוא עוצר ליד הבניין.
שליח! הנה החבילה שלנו!
10 דקות להתלבש, לשים ככפות, לעטות מסכה ולשעוט במורד המדרגות כדי לגלות הגרדייאן לא מוכנים לאסוף חבילות (כי יש מגיפה משתוללת!) ושלחו את השליח בחזרה.
החבילה חזרה למרכז השילוח, גם הם לא שומרים יותר.
נשלחה לשולח.

העיקר שאת החלונות בבניין הם מקפידים לסגור.



נכתב על ידי
דורון גרוסמן
כותב מגרה מקצועי.
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא 14 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש