קורונה בפריז - יומן ב3.14 קולות #6

דורון גרוסמן
שישי 29 למאי · דקת קריאה

21.03.2020


יום 6 - הבריחה הגדולה


לרשומה הקודמת         לרשומה הבאה
 



דיסקליימר: הכתוב מטה אינו תיעוד נאמן של המציאות. הוא בקושי תיעוד, ויותר סיפור ומקור לשחרור קיטור. ולגבי נאמנות- צריך לשאול את מאהבותיו. אין לקבל החלטות כלכליות או בריאותיות לפי הכתוב בו.
 





היום קמנו לאירוע הגירה המוני.כל החיות עברו למיטה בבוקר. 
תחילה היה זה בטפטוף, אך עד מהרה מצאנו עצמנו מוקפים - פיל, טיגריס, כלב, שני ינשופים, אריה, כעשרים מליון קרדיות אבק וצ'יבורשקה אחד. 
לרגע חשבנו שאייל נאבד בדרך אבל ספק קריאה - ספק אזעקת הרכב של איתמר "ייאל! ייאל! ייאל! ייאל! ייאל!" שכנעו אותי לקום אל החלום ולהציל אותו מתהום הנשיה.

הפריזאים כבר מזמן ברחו, מי שיכל. זה היה ברור מהרגע הראשון. מכרים של המשפחה דאגו לשלומנו וסיפרו לנו *היום* ש*ביום שני* הם ברחו (סליחה, עברו) לבית הקיץ שלהם על חופי האוקיינוס האטלנטי ושהם מקפידים לעשות הליכות. 
איחלתי לחיילים בהצלחה.

עד לתחילת הסגר הייתי פנתר בכל הקשור להתפרצות, כמה מוטציות יש כבר לוירוס, כמה חולים יש בעולם, בצרפת, בפריז, מה הסיכויים שלך לאבד את השמיעה אם אתה זבוב על הקיר בחדר הסגלגל. הכל. אבל מתחלת הסגר גם העניין הזה מיצה את עצמו, "אז יש כבר שליש מליון מקרים? מה אתה אומר? כן המצב חמור, אין מה לעשות רק להמתין ..."
(ולאכול את כל השוקולד, לפני שיפסיקו לייצר גם אותו).
תנו להתחרדן במרפסת בשקט.

אגב שוקולד, עכשיו מותר לי לאכול כמה שאני רוצה, התחלתי משטר אימונים. כן כן, אני עושה שכיבות סמיכה, והחצוף הקטון קופץ לי על הגב, ממשטר וסופר לי-
שש, שש שש, שבע, אחת, ארבע...
שמעתי שגם בארץ אהבתי מתחיל משטר, אבל שם אין על מי לסמוך אז כדאי לא לבצע שכיבות.

טוב עכשיו כבר מאוחר,
אני חייב לרוץ
הקפה שרק נותר לי 
הוא קפה נמס חמוץ.

כותרת הסיפור, השיר

טקסט רץ, התוכן של הדף



נכתב על ידי
דורון גרוסמן
כותב מגרה מקצועי.
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא 11 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש