מורי מור

Photo by Maya Schwarzer on Unsplash / https://unsplash.com/@wildflowermind

Photo by Maya Schwarzer on Unsplash


1

איזה סקס פרוע היה לי עם ריקי. חייתי, טבעי, אדם וחווה בגן עדן. וכל הלילה. והיום. מהדירה שלה בקצה פלורנטין היכן שגרנו בתקופה שחזרנו להיות ביחד בקיץ כשסיימתי את הלימודים וצרחתי מאוֹשר שיש לי סוף סוף תואר ביד לאחר שנים של חוסר התאמה חברתית וסבל כי במשפחה של רופאים להיות אמן זה להיכשל עד הסוף והנה הוכחתי שאפשר להגיע למשהו, ושמעו את הצעקות של ריקי בוקעות מהמרפסת הג'ונגלית שבקומה העליונה, מהשקיעה עד לזריחה, ולפעמים גם בשעות הצהריים, בסיאסטה שאחרי החומוס פול. ומין אנאלי - כמה שיותר. הטריפה אותי. הגוף הענק שלה שפע קימורים עסיסיים ורכסים של בשר רך ומתוק בפישוק של שדיים ענקיים שעטפו אותי בשלוליות חמות של גשם רטוב וזיעה מבושמת ולא יכולתי שלא לשקוע היטב ולצרוח מידי פעם ממעמקי נפשי הפצועה, שמצאה סוף סוף מזור אדום וסיפוק ורוד, עמוק ביותר, ונא. אבל תמיד שמתי קונדומים פדרלייט של דורקס שבאמת לא הרגשתי וחיסלנו את הקופסאות בקבלנות. ממש הסתובבתי כל היום עם כאב ביצים נוראי ושרירים רפויים.

יום אחד שאלתי את המוכר בפיצוציה שעל פינת אברבנל, זו שחטפה פגז בתחילת מלחמת חרבות ברזל, כשראיתי שכל החבילות הכתומות של הפדרלייט בטורים הצבעוניים של הקונדומים חסרות, "הם חיות החבר'ה בשכונה כאן, הא?" וצחקקתי והרגשתי כקרימינל בחברה טובה והוא התבונן בי במבט רציני רצח - "יא גנוב, זה רק אתה," והיה עצבני והמשיך לתייג את מחירי הביסלי עם אקדח המדבקות ואני הייתי המום. נשפתי החוצה את עשן הסיגריה ונגמר הטראנס. הרגשתי את עצמי בודד לגמרי, לבד, פרוע, מה זה פרוע, משוגע על כל הראש, ומחוץ לכל גבול או מידה במעמקי עיר הקיץ האינסופית. בקצה הרחוב השמש שוקעת ושמעתי סירנה של ניידת משטרה.


2

האסון קרה לילה אחד באמצע השבוע לאחר עוד סשן של סקס פרוע וסוחט שרירים, זקפה ונשמה, כששכבתי לצד ריקי שנרדמה. הזעתי כמו חזיר כי לא היה מזגן בחדר והלחות בפלורנטין זה כמו באמזונס, לא נשמתי, ובכל זאת עישנתי ז'יטאן כבדה ומסריחה. בגלל שחלונות הבית פתוחים, שמענו כל היום קולות מהרחוב ומהפיצריה שבכיכר שמתחת לבניין, וגם הלילה, וזה הציק ברמות. תוך כדי שאיפה מהבדל אני שומע שני קולות גבריים מדברים באינטימיות.

"אתה בטוח שאתה לא רוצה?"

"כן. משוכנע. זה מושך אותי מאד אבל לא אהיה שלם בליבי אם נחצה את הגבול."

מרתק. על מה הם מדברים? מי הם? יכולתי לדמיין שני גברים גבוהים מאד, גותיים, יושבים על ספסל בכיכר הקטנה, יד על הכתף ומגש פיצה ביניהם, הנחיריים מתמלאים בארומה של פפרוני צ'יז ודולצ'ה גבאנה לגבר. אני נחנק מהסיגריה. הרגשתי את הזיעה ניגרת במצח ומחליקה לצידי הגוף, נספגת במצעים. דמיינתי את מורי מאמן הכושר שלי מהאוניברסיטה ואת מור אלמוזנינו, שלמד איתי בקאמרה אובסקורה אחרי הצבא. שניהם גבוהים ובשניהם אני חושק כבר שנים, מאד, אני חצי הומו הרי, אבל תמיד חשבתי שאגיע לזה כשאסיים לחגוג עם הבנות. האמנם? אני מתנשף בכבדות. אני אבוד וחנוק וסחוט עד היסוד. קשה לי לנשום.

"אני רוצה בזה מאד. הורס אותי לחשוב שאולי זה יקרה."

"גם אני."

דמיינתי את מור ומורי ענקיים וגאים, מתחבקים בתאורה קסומה. ליבי יצא אליהם. השתוקקתי לשבת איתם בשלישייה על הספסל ולהתנשק. פתאום חשתי דקירה בלב וביד שמאל. הרגשתי שהלב נחנק משאיבה של חמצן שהוא לא מצליח לסיים, צביטה בחזה ועקיצה בזרוע היכן שמניחים תפילין. נפשי החלה לצאת מהגוף. למרות ההלם, חשתי בשלווה עמוקה, קבלה של הכול וחום גוף מענג, ממיס וממית. תוך כדי שהנשמה עזבה את העולם הזה נזכרתי באמא ובסבתא שלי, שאהבו אותי כל כך כשהייתי ילד קטן ומתרוצץ בערפל המואר של הזיכרונות, והרגשתי שעדיין לא גרמתי להן להיות גאות בי. אני לא יכול למות עכשיו. עצרתי את הנשימה שכמעט העבירה אותי הלאה ופקחתי את עיני. אני בחדר החשוך עם ריקי לצידי. שמעתי צרחות של מבלים מלמטה ומתחת לתקרה ראיתי עננת ז'יטאן זורחת בלחות של ליל קיץ מהביל. ליבי נרגע. נשמתי שוב, עמוק, והנשמה חזרה לגוף. זה היה קרוב. כאב לי מאד בחזה ובזרוע, שוק טוטאלי. עצב עמוק. התהפכתי לצד. ריקי ישנה חזק. הרגשתי כל כך לבד. כמעט בכיתי.


3

המשך יבוא.



נכתב על-ידי
איתי שקד
אמן, הרפתקן אמנות, כותב בכיף. גוגל: "סיפורי העיר"
הדף נקרא 84 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי